תהילים אודות

ספר תהילים הוא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים. הספר נכתב ע"י דוד המלך ואישים נוספים.
שם הספר תהילים הוא צורת רבים של המילה "תהילה", שמשמעותה דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה' ושם הספר נקרא תילים (ובארמית: תילין או תילי), והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד האבן עזרא, היו שקראו לספר "תהילות".

על פי המסופר במקרא, היה דוד "יודע נגן", ואף הובא לפני שאול כדי לנגן בכינור לפניו ולהרחיק ממנו את הרוח הרעה ששרתה עליו. במסכת פסחים קבעו חז"ל: "כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהילים כלן דוד אמרן"

לעומת זאת, בברייתא במסכת בבא בתרא נאמר: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכיצדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח (בבא בתרא דף י"ד ע"ב)

על קיומם של פרקי תהילים העוסקים בנושאים מאוחרים מתקופת דוד המלך כתב רבי אברהם אבן עזרא בהקדמתו לספר תהילים: "ומחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא, … ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות… ואמרו כי 'על נהרות בבל' – חיברו אחד מן המשוררים בבבל… ואמרו כי גם אסף … אינו אסף המנצח שהיה בימי דוד."

מזמור ע"ב מסתיים במילים "כלו תפילות דוד בן ישי" אולם רבים מהמזמורים הבאים נושאים את שמו של דוד.

בסך הכול שבעים ושלושה מזמורים משויכים בפתיחתם לדוד, שנים עשר מזמורים לאסף, אחד עשר לבני קרח, שני מזמורים לשלמה, מזמור אחד לאיתן האזרחי (שלפי המסורת הוא אברהם) מזמור אחד למשה, ובשלושה מזמורים נזכר ידותון. חמישים מזמורים אינם נושאים כל שם של מחבר/

דרכי ניגון המזמורים

מלבד דרכי הניגון הנזכרים בכותרות, נמצאות הדרכות לאופי הניגון גם בתוך המזמור. ההדרכה הבולטת ביותר היא המילה "סֶלָה", שמופיעה 71 פעמים בספר. מילה נוספת המשמשת להדרכת הנגינה היא "היגיון", המופיעה במזמור ט, ז. תיבות אחרות שהוצע לקוראן כסימני נעימה הן: "ניצב" (לט, ו), "מיני" (מה, ט), "משכיל" (מז, ח), "אֵלֶם" (מז, ח), "רַבָּה" (סב, ג), "יָרוּמוּ" (קמ, ט)

קריאת תהילים במסורת היהודית

ספר תהילים הוא הספר המוכר ביותר בחלק הכתובים, כיוון שיש בו מזמורים המתאימים כמעט לכל מצב. נהוג לקרוא תהילים בשעת רצון, במקרה סכנה, ליד מיטתו של חולה ובכל עת שאדם חש צורך לקרבה עם אלוהיו.

לפי המסורת היהודית היו הלוויים משוררים פרקי תהילים בבית המקדש בשעת עבודת הקורבנות, אך רצוי לאומרם בכל מצב ובפרט בשעת צרה, שכן סגולתם לעורר רחמי שמים על האומר אותם. ישנה דעה הסוברת שאין לאומרם בין שקיעה לחצות הלילה. חסידי חב"ד וחצרות אחרים נוהגים לקרוא בכל יום את הפרקים היומיים, על פי החלוקה החודשית, ובשבת שבו מברכים את החודש קוראים את כל הספר, לפני תפילת שחרית. בקהילות גאורגיה קיים מנהג עתיק וקדוש, לפיו גבאי בית הכנסת מחלק למתפללי בית הכנסת קונטרסים של "תהילים מחולק", לפני הוצאת ספר תורה, בשחרית של שבת, וכך יוצא שגומרים את כל ספר התהילים, ולאחר מכן אומרים "קדיש יהא שלמא רבא".